מסמכים סטנדרטיים כחסכון בעלויות עסקה (למה שלא יהיו קצרים יותר?)
קישור: https://secure.flickr.com/photos/epsos/8474532085/sizes/l/

מסמכים סטנדרטיים כחסכון בעלויות עסקה (למה שלא יהיו קצרים יותר?)

הוצאות עורכי הדין על סיבוב גיוס הן משמעותיות ביותר לא רק כי המשקיע רוצה שתשלם גם על עורכי הדין שלו, אלא גם כי מדובר בעסקה מסובכת, שמייצרת ניירת בכמויות שקשה מאוד להבין מדוע היא נחוצה, ומייצרת סדרת אירועים בו-זמניים שברור שהיכולת שלך בתור מי שמשקיעים בחברה שלו להתמקח עליהם היא אפסית. העלויות כפי שניתן להבין מדיונים בקבוצות אמריקאיות, הן בין 10,000$ ל20,000$, בארץ המחירים כמובן אסורים בפרסום על פי כללי לשכת עורכי הדין, אבל להניח שעלות הסיבוב (על עורכי הדין של שני הצדדים) תהיה בין 0.7% ל2% של ההשקעה היא לא הערכה שגויה במיוחד.

כלומר, סיבוב השקעה של מיליון דולר יעלה בין 7,000$ ל20,000$ להשקעה רק בעורכי דין. זה אומר גם שבסופו של דבר, צריך להפחית מסכום ההשקעה סך נכבד ביותר שהיה יכול ללכת לדברים אחרים.

הבעיה מתחילה כשהסיבובים האלו באים עם דרישות מעצבנות משני הצדדים: דרך micromanagement של החלטות שביצעת בעבר (כמו לבחור מחדש את רואי החשבון), ועד שינוי של ההסכמים שחתמת עם קבלני משנה שעושים עבורך פיתוח. מצב כזה יכול להביא לכך שכל הסכם ההשקעה יהפוך לא רק לכאב ראש אלא גם ישנה את הדרך שהחברה מתנהלת.

המצב עצמו להערכתי הוא בעייתי, ויוצר גם פערי כח (לדוגמא במניות מועדפות) וגם פערי סבלנות: אתה רוצה את הכסף שלך עכשיו ומהר, והמשקיע סבלן ויודע שככל שהוא יגרור אותך יותר במשא ומתן כך תוכל להתמקח פחות.

לכן, יש צורך בשני דברים: הראשון הוא יצירה של סטנדרט של מסמכים. כלומר, לקבוע מסמכי סטנדרט לעסקאות השקעה שאסור לגעת בהם; איזו אמנה בין משקיעים למושקעים שאומר “אנחנו יצרנו איזון הגיוני כאן, ואנחנו לא נריב, ונשתמש בכסף למטרות טובות ולא לעורכי דין”. הדבר השני הוא למזער ככל האפשר את המגע של עורכי הדין בתנאי ההשקעה.

כיום יש מסמכים סטנדרטיים באתר איגוד הטכנולוגיות המתקדמות. המסמכים עצמם לא רעים בכלל; אבל הם משקפים את המצב, ולא מנסים לשנות אותו לטובה (לטובה כלומר יותר לטובת היזמים).

עוד בעיה במסמכים הסטנדרטיים האלו היא שמדובר באגדן מייגע. גם שימוש במסמכים האלו עדיין מייצר אגדן של כ-350 עמודים של הסכם השקעה בהנחה שיש 4-5 משקיעים. כלומר, עודף ניירת שניתן היה להחליף (אל תשכחו שגם אם לא כותבים את ההסכם, עורכי הדין עדיין צריכים לקרוא אותו).

עוד בעיה היא שכל המסמכים האלו באנגלית; נכון להיום רשם החברות מסרב לקבל תקנון חברה באנגלית ודורש שהיא תהיה בשפה רשמית בלבד.

הפתרון שמוצע צריך להיות כזה שבו יהיו תקנונים סטנדרטיים של עד עשרה עמודים, והסכם השקעה של חמישה עמודים. כמובן שהאתגר בלהכין מסמכים קצרים ויעילים הוא קשה הרבה יותר מאשר לכתוב תקנון סטנדרטי של 47 עמודים. אבל אם הכל היה קל אז כולם היו עורכי דין שעובדים עם סטארטאפים.

סגירת תפריט