למה לא לתת למשקיעים לבחור את עורכי הדין שלך.

0. מי בוחר את עורך הדין? לעורך הדין של הסטארטאפ שלך יש משמעות לא רק בגיוס הכסף של החברה, ניסוח הסכמי ההעסקה והכנת הסכם המייסדים; החשיבות האמיתית של עורך הדין היא בעבודה השוטפת על המוצר שלכם. עורך הדין של סטארטאפ צריך לשבת בישיבות אפיון ותכנון המוצר, להבין איך המוצר שלכם עובד, לפרק את כל הבעיות המשפטיות הקיימות במוצר או השירות שלכם, ולהכווין אתכם כיצד לעבוד על פי החוק. לכן, הבחירה בעורך דין שמכיר את התחום לסטארטאפ היא בחירה חשובה מאוד. מטרת הטקסט הזה היא לסקור את הדרכים המקובלות בהן “נבחר” עורך דין לסטארטאפ, ולהבין מה הבעיה בהן, כמו גם המלצה על הדרך הנכונה בה צריך לדבר עם עורך הדין שלכם. חשוב מאוד להבין: אם אתה מסביר לעורך הדין שלך מה החברה שלכם עושה והוא מהנהן יפה, עם מבט של עגל בעיניים, כנראה שאתה צריך עורך דין אחר.

1. הסכמי השקעה. הדרך הראשונה בה עורך הדין נבחר הוא בעת החתימה על הסכם השקעה עם משקיע; כלומר, המשקיע מגיע על המייסדים ואומר להם “חברים, תכירו את עורך הדין שלי, הוא יכין את הסכם ההשקעה והוא גם שירת איתי בסיירת”. במצב כזה חשוב להבהיר שהנאמנות של עורך הדין הוא למשקיע ולא לכם. כלל 14 לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין קובע כי “לא ייצג עורך דין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו ענין“. עכשיו, בעת החתימה על הסכם השקעה יש למשקיע ולכם אינטרס מנוגד: הוא רוצה להגן על עצמו כמה שיותר, ואתם, כמייסדי החברה, רוצים להגן על עצמכם כמה שיותר. מעבר לכך, אחר כך, לעורך הדין של המשקיע שלכם יש אינטרס להשאר עם המשקיע הקבוע שלו (שהוא גם, במקרה שלנו, חבר מהסיירת) ולכן הוא ידאג לשמור על המשקיע, ולא עליכם.

2. שירותים של חממות. לא אחת, כאשר חממה חותמת על הסכם התקשרות עם סטארטאפ בו היא מביאה כספי מדינה יחד עם כספים מותאמים, היא מחייבת את הסטארטאפ לרכוש ממנה שירותי הנהלה בסכום מסוים, שכוללים שירותי הנהלת חשבונות, עריכת דין, שירותי משרד וכדומה. מבלי להכנס לבעיה האתית-חוקית בדבר, שכן סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין קובע כי רק עורך דין (ולא חברה בע”מ, או חממה טכנולוגית) יכולים לתת שירותים משפטיים וסעיף 58 לחוק אוסר על עורך הדין להשתתף בשכר הטרחה עם מי שאינו עורך דין. כלומר, בעצם נוצר מצב בו החממה מספקת לסטארטאפ את השירותים, ומשלמת לעורך הדין. המצב יוצר חוסר איזון אתי, כיוון שלא ברור איזה חלק מהתשלום לחממה הולך לעורכי הדין, ולא ברור אם החממה “מרוויחה” או משתתפת בשכר הטרחה. כלומר, נוצרת כאן בעיה חוקית: אותו משרד עורכי דין שייצג את המשקיע שלכם או החממה, כופה עליכם לרכוש את שירותיו.

3. אחד השותפים מביא “עורך דין מהבית”. הדרך הרעה הבאה היא כאשר לאחד היזמים או השותפים יש “עורך דין ביתי”, כלומר כזה שמייצג אותו. הרבה פעמים אותו יזם יטען כי הוא מכסה את החלק של עורך הדין, או שעורך הדין עושה את זה כחלק מהריטיינר שהוא סגר עם עורך הדין. במצב כזה, שוב: חובות הנאמנות של עורך הדין הן ללקוח שלו שמשלם את שכר הטרחה, ויכול להיות שהוא יכניס סעיפים מאחורי הגב של אחד הצדדים. צריך להבין שגם אז, אם עסקיו של עורך הדין מקבלים תשלום חודשי מאחד הגורמים המעורבים בסטארטאפ, הנאמנות שלו היא למי שמשלם את החשבון, גם אם זה לא כך לפי כללי האתיקה.

4. קרוב משפחה. מקרה נוסף בו עורך הדין נכפה על הסטארטאפ הוא כאשר לאחד מהצדדים יש קרוב משפחה שהוא עורך דין ומתנדב לעשות את העבודה. עכשיו, לא אדבר על ניגוד העניינים האינהרנטי, שכן הסברתי על זה מספיק למעלה. מה שאשאל הוא כזה דבר: אם לאחד מהמייסדים יש קרוב משפחה ש”מבין במחשבים”, האם זה היה ראוי להביא אותו להקים את אתר האינטרנט של הסטארטאפ? לאו דווקא. המטרה של בחירת עורך דין היא להביא בעל מקצוע שיכול לתת את השירות הטוב ביותר. עכשיו, לא כל עורכי הדין הם אותו דבר, ולא כולם עוסקים באותו התחום. להביא עורך דין שכל היום עוסק בתביעות על נזקי גוף להכין הסכם מייסדים או תקנון לאתר אינטרנט (ולהפך) עשוי לגרום ליותר נזק מתועלת.

5. אחד השותפים הוא עורך דין. אחת הבעיות היא שבישראל יש למעלה מ60,000 עורכי דין וחלק ניכר מהם אינם עובדים כעורכי דין. לכן, כאשר מתפנה להם זמן, והם משתמשים בכישרון שלהם כדי להקים עסק עצמאי, הם חושבים שהם יוכלו ליישם את מה שלמדו בבית הספר למשפטים. עכשיו, במצב כזה, כשאחד הצדדים לעסקה הוא עורך דין, יש פעמיים בעיה: הפעם הראשונה היא שהוא אינו מנוסה (בהכרח) בתחום שהוא מספק בו שירותים, ועשוי לגרום לטעויות קטלניות; הפעם השניה היא ניגוד העניינים של הצד: בין האינטרס שלו לבין האינטרס של הסטארטאפ, ידוע מה הוא יעדיף.

6. הכללים לגבי ניגוד עניינים. כללי ניגוד העניינים ברורים; עורך הדין לא יכול לייצג את שני האינטרסים הסותרים, ובמצב כזה הוא צריך לבחור בין לייצג את אחד הצדדים, לבין לייצג את כל הצדדים ולהמנע מלעסוק בסכסוכים של המשקיע (לדוגמא) מול הסטארטאפ. לדוגמא, ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין קבעה כי עורך דין שמייצג חברה לא יכול לייצג את בעלי המניות בסכסוך בינהם. כלומר, אם אתה משקיע, ויש לך עורך דין שאתה סומך עליו, כדאי גם לך שעורך הדין שלך לא יהיה עורך הדין של החברה, כדי שכשיבוא היום, עורך הדין יוכל לייצג אותך מול בעלי המניות או מול החברה כשיש סכסוך.

7. מומחיות והתמחות. לא היית רוצה שרופא שיניים ינתח את החתול שלך, נכון? עוד סיבה לא לתת לאחרים לבחור את עורך הדין של הסטארטאפ שלך היא שבעצם אתה צריך עורך דין שמבין בתחום העיסוק שלך, ולא רק עורך דין שקרוב אלייך או שיודע לפרסם את עצמו בגוגל. לפני שאתה בוחר עורך דין כדאי מאוד לדבר עם אחרים ולשאול לא רק “מי עורך הדין שלכם” אלא “האם הוא מבין במוצר שלכם”, לבדוק שעורך הדין שלך יודע לפרק את התהליכים שלך, להבין היכן הסיכונים המשפטיים שלך, יודע לקרוא את המפה המשפטית לפני שהיא משתנה. עורך דין שמבין בתחום שאתה עוסק בו, גם אם יעלה מעט יותר, ידע לתת לך את התשובה הראויה.

8. למה לא לתת לעורך הדין אופציות. הסיבה החשובה ביותר מדוע לא לתת לעורך הדין שלך אופציות היא כדי להשאיר אותו אובייקטיבי. אם לעורך הדין של החברה אסור לייצג את אחד מבעלי המניות בסכסוך בין בעלי המניות לבין עצמם או לבין החברה, מה יקרה כשלעורך הדין (שהוא בעל מניות) יהיה סכסוך עם החברה? האם במצב כזה הוא יוכל לתת ייעוץ אובייקטיבי לחברה, או שהוא יצטרך לסור הצידה?

לקריאה נוספת:

Don’t Use Your Lead Investor’s Lawyers.