[פורסם גם באתר ארכיג'וב] בעקבות הסיפור שהתעורר אמש על אודות מוזיאון הסובלנות בירושלים עלו מספר שאלות שמצריכות תשובה. בקצרה, הסיפור הוא פשוט: אדריכל התקשר עם לקוח למתן שירותים לפרויקט. בעקבות חילוקי דעות, נפרדו דרכיהם והשאלה כעת היא האם ללקוח מותר להתקשר עם אדריכל נוסף שיתכנן את הפרויקט על בסיס התוכניות הקיימות, ואם לא, אז מה ניתן לעשות?
האם יצירה אדריכלית זכאית לזכויות יוצרים? השאלה הראשונה שעולה לדיון היא האם יצירה אדריכלית כלל זכאית להגנה בזכויות יוצרים. הדרישה, בדרך כלל, להגנה בזכויות יוצרים היא כי מדובר ביצירה מקובעת, אשר היא בעלת מאפיינים מקוריים ויצירתיים (סעיף 4 לחוק זכויות יוצרים). סעיף 1 לחוק זכויות יוצרים גם מגדיר ספציפית יצירה אדריכלית כבת-הגנה בזכויות יוצרים. היו כבר מקרים בהם בית המשפט הגדיר כי תכנית אדריכלית לא תמיד תקבל הגנה, אם אינה מקורית או מועתקת יותר מדי. בעניין תא 4267/04 צברית שפאן נ' עודד בן-זאב פסק בית המשפט כי "עצם העובדה שאדריכל תכנן מבנה אינה הופכת אותו מניה וביה לבעל זכות יוצרים אלא אם יוכיח את מוטיב המקוריות האמנותית שברעיון של האדריכל"; במקרה המדובר, הצדדים העידו על השראה רבה מגורמים שונים, ולכן בית המשפט קבע כי דרישת המקוריות והיצירתיות לא התקיימה ואין אפשרות להקנות הגנה בזכויות יוצרים.
ומהי אותה הגנה? ההגנה היא מתן הזכות הבלעדית לעשות (או להרשות לאחרים לעשות) כל שימוש ביצירה, כולל פרסום, הפצה או עשיית יצירה תלת-מימדית מיצירה דו-מימדית. כלומר, אם היצירה היא מקורית ויצירתית (ולא כל דבר הוא מקורי ויצירתי) אז לבעל הזכויות יש את היכולת לקבוע למי יש את הרשות להשתמש בה.
של מי הזכויות? של האדריכל או המזמין? על פי סעיף 35 לחוק, הבעלים הראשון ביצירה מוזמנת (כלומר, יצירה בה בא הלקוח והזמין מהאדריכל) הוא היוצר, ולא המזמין. היו לכך מספר חריגים בפסיקה, בהם הסכמה בהתנהגות או מכללא הפכה להיות העברה של הבעלות (נניח תא (מרכז) 6004-08-07 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, תא (ת"א) 2085/01 מאיר אבגנים נ' עוזיאל בריח); אבל, צריך לזכור שכאשר מדובר על עובדים שכירים (בין אם עובדי משרד האדריכלים או אם האדריכל הוא שכיר של המזמין) הכלל הוא הפוך, וזכויות היוצרים הם של המעביד.
בשביל למנוע אי בהירות במצב כזה, חשוב לחתום על הסכם עם המזמין שיגדיר את הזכויות שהוא מקבל, בין אם הוא מקבל את הבעלות בתכניות בתום העסקה (כלומר, לאחר התשלום) או שהוא מקבל רשיון לשימוש בלבד. ההבדל בין השניים הוא מהותי, כיוון שאם הבעלות עוברת אל המזמין, האדריכל אינו יכול אחר כך לעשות שימוש בתכניות לצרכים אחרים או לעבודות אחרות.
האם מותר לי להציג את העבודה באתר האינטרנט שלי או בתיק עבודות? כעקרון, תמיד עדיף להסדיר נושא זה בהסכם. הסיבה לכך היא פשוטה: גם אם האדריכל הוא הבעלים של זכויות היוצרים או של היצירה עצמה, הרי שבהצגת ביתו של אדם (במיוחד בשיוכו לאדם) יש היבטים של פגיעה בפרטיות. על כך דן פעם בית המשפט כאשר דן בתביעתו של לקוח כנגד אדריכל שפרסם את עבודותיו בתיק עבודות אינטרנטי וקבע כי פרסום אותן עבודות יכול שיהיה פגיעה בפרטיות (א 1229-09 ורדי נ' גוטסמן)
האם מותר לאחר לעשות שימוש ביצירה שלי או לתקן אותה? כאן השאלה מתחילה להסתבך ותלויה בסוג הרשיון שהעניק האדריכל ללקוח (ראה לדוגמא בשא (ת"א) 17378/08 לילי פרי נ' הדר פורן געתון בע"מ) וצריך לבחון בדיוק מה הרשו ומה לא הרשו. מקרה אחד, ת"א 2051-04 ש.אנגל מהנדסים נ' קרני, דן בשאלה זו ביחס לתכניות הנדסיות, אך מסתמך על הדין הנוגע ליצירה אדריכלית. באותו המקרה פסק בית המשפט כי "זכות השימוש של המזמין בתכניות כפופה להסכמות בינו לבין התובעת לגבי היקף ואופן השימוש. העובדה שהמזמין קיבל זכות שימוש בתכניות, אין פירושה כי המזמין יכול לנהוג בתכניות מנהג בעלים – למסור אותן לאחר, אשר ימחק מן התכניות את שם התובעת ויחליפו בשמו, וינהג כאילו התכניות הוכנו על ידו".
לסיכום, כדי להמנע ממצבים מסוג זה, בהם ישנה אי בהירות בנושא הזכויות, כדאי להסדיר את הנושא בהסכם מול הלקוח שידון בנושאים החשובים כמו הזכויות, לרבות זכויות השימוש בתכניות וביצירות. הסדרה של הכל מראש תמנע מצב בו בשלב מאוחר יותר הצדדים לא יבינו את התכניות וילכו איש איש לבית המשפט ויוציאו עשרות אלפי שקלים מיותרים.
—
יהונתן קלינגר הוא עורך דין העוסק בתחום זכויות היוצרים, הפרטיות ודיני המידע. הוא בעל תואר שני במשפטים ולומד לתואר שלישי בתכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן.
