יוסי ג'אנה מאתר Webist ביקש ממני לכתוב טור אורח על נושא שכתוב המאמרים הנפוץ ביותר. לא אחת עולות שאלות בפורומי קידום אתרים בנוגע לחוקיות הנושא. כדי לענות על העניין בצורה קצרה וממצה (או פשוט להגיד "אל תעשו את זה" בצורה מנומסת) אני רוצה להכנס קודם לתחום ההגדרות שלנו: קודם כל, נגדיר מה זה שכתוב, אחר כך דבר על השאלה "למי מותר לשכתב" ובסופו של דבר נשאל מה כן אפשר לעשות. חשוב לי להזכיר שהמאמר הזה לא נועד לדון בשאלת היתרונות והחסרונות של קידום האתר או השימוש בטקסט, ויכול להיות שהחוק עומד בצד אחד, והיתרונות הקידומיים בצד השני.
אז קודם כל, אני רוצה להבהיר מהי זכות יוצרים, כדי שנדע איך השולחן מיושב: על פי הוראות חוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007, כל יצירה המוגדרת מקורית ויצירתית זכאית להגנה על פי החוק, כך שרק בעליה (או מי שהוא הרשה להם) יכול להעתיק, לפרסם, לבצע ביצוע פומבי, לשדר, להעמיד לציבור, לעשות יצירה נגזרת או להשכיר את היצירה (סעיף 11).
כלומר, החוק בא להגן על כל מי שיוצר יצירה כלשהיא שהיא מקורית ויצירתית (כלומר יש בה חדשנות והיא לא משהו טכני נטו) וקובע שלתקופה שתסתיים 70 שנה לאחר מות היוצר, הוא יהיה היחיד שיכול להנות ממנה. הדבר אומר, לדוגמא, שאם אדם מסוים כתב מאמר, אף אחד לא יכול להעתיק את אותו מאמר, לפרסם אותו בלי רשות או "לעשות יצירה נגזרת ממנו".
ומהי אותה יצירה נגזרת? וובכן, יצירה נגזרת היא יצירה שמבוססת על אותה יצירה מקורית אך משנה אותה; לדוגמא, כאשר מרצה העתיק מצגת מאדם אחר, שמר על סדר השקפים ורק שינה חלק מהטקסט, בית המשפט קבע כי מדובר בהפרת זכויות יוצרים (תא 5792-09 גבאי ואח נ החשב הכללי משרד האוצר ואח'), כך גם כאשר הועד האולימפי העתיק את דמותו של קישקשתא ויצר דמות דומה לצרכי קידום הנבחרת האולימפית (א 48048-01-12 מדינת ישראל נ' הועד האולימפי). כלומר, ההנחה היא שהעתקה של הרכיבים המהותיים של יצירה (חוט העלילה שבה, הדמויות, העיצוב שלהן, הדוגמאות שמובאות בהן) כולן יחד מהוות הפרת זכויות יוצרים.
אבל הדבר לא אומר שמרגע שאדם אחד כתב מאמר בנושא מסוים (כמו שכתוב מאמרים) אז אף אחד אחר לא יכול. לדוגמא, כאשר עורכת דין האמינה כי ספר שכתבה בעניין לימודים לבחינות רשות ניירות ערך הועתק, בית המשפט דחה את התביעה (א 2519/07 כנרת רצון-פיקובסקי נ' מכללת מגה טרנד) למרות שהיה דמיון רב בין הספרים ובחוט העלילה, מהסיבה ש"כלל לא קיים דמיון מילולי או חזותי בנוגע לנושא זה ולכל היותר המדובר בדמיון- מוגבל כשלעצמו- של רעיונות בלבד, כפי שקרה לעיל בעניינים אחרים, כיוון שמדובר בסקירת אותו החוק עצמו".
כלומר, הפרקטיקה של לקחת מאמר ולהחליף את סדר המילים במשפט וסדר המשפטים בפסקה, תוך שימוש בדוגמאות זהות, היא פרקטיקה פסולה. אלא, שיש חריגים: מותר לך לקרוא לא מעט מאמרים, להפנות אליהם בקישור ולצטט קטעים קצרים מהם (של שורה או שתיים) עם קרדיט. הדבר נכנס תחת הגנת "שימוש הוגן" בסעיף 19 לחוק, שמאפשר "לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מבואות או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוכי"; כלומר, אם אתה משתמש במאמר מסוים כדי לסקר את "התפתחות החוק בנושא שכתוב מאמרים" ומביא ציטוט ממאמרו של עו"ד יורם ליכטנשטיין בצורה הבאה, הרי שהדבר עשוי להחשב לשימוש הוגן:
לא תמיד אסור להעתיק מאמרים. עורך הדין יורם ליכטנשטיין מציין כי, לדעתו, "ככל שבמאמר שתכתבו יהיו יותר ויותר סממנים מהותיים ה"שאובים" ממאמר אחר, הסיכון שבית המשפט יסבור שמדובר בהעתקת הביטוי ולא העתקת הרעיון גדול יותר, וכתוצאה מכך פעולתכם תחשב כהפרת זכות יוצרים".
כעת, חשוב לזכור שיש מקרים בהם בית משפט פסק שאין בהכרח זכות יוצרים במאמר. לדוגמא, בעניין רעא 39695-05-10 נהון נ' נוריאל בית המשפט שדן בערעור קיבל את עמדת בית המשפט לתביעות קטנות שפסק כי "הפרטים הרשומים באתרו של התובע, ביחס לאופן ביצועו של איטום בבנייה, אינו בא בגדר יצירה מקורית וודאי לא ספרותית, אין הוא בא בגדר יצירה אומנותית או יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית. אין בפרטים המצויינים באותו קטע משום חידוש. גם צירופם של אותם דברים אינו בגדר חידוש". כלומר, לא תמיד מה שכתבתם מקורי מספיק כדי לקבל הגנה.
אז מה הסכומים שנפסקו? וובכן, הסכומים הם לא מבוטלים; החל מפסיקה של 30,000 ש"ח על העתקה של מאמר אחד מאתר אינטרנט (ת"א 26386-09-09 גל מור נ' חן אזולאי), 40,000 ש"ח פיצוי על העתקה של 10 שאלות באתר אינטרנט (א 21685/07 דטהפקס בע"מ נ' לשכת רואי החשבון בישראל), 180,000 ש"ח על העתקה של 10 כתבות במקומון (תא 11798-10-09 מגזין המושבות נ' כל-העיר כלבו) והיד עוד נטויה.
כלומר: אם אתה משכתב מאמר, כדאי מאוד שתקבל רשות מבעל הזכויות בו, או שתהיה אתה בעל הזכויות. אחרת, אתה עשוי למצוא את עצמך משלם כסף רב מאוד על כך.
