איך כותבים הסכם?

המטרה של הפוסט הזה היא לא להחליף ייעוץ משפטי, היא גם לא בהכרח לתת לאדם הפשוט כלים להבין הסכמים אחרים שעורכי דין כתבו עם כל מיני “והואיל” וכדומה. המטרה היא להסביר, בשפה פשוטה מאוד, איך אני כותב הסכמים, ולמה אני חושב שזו השיטה הנכונה. יש כל מיני מדריכים ברשת על כתיבת הסכמים, ואני חושב שרובם מדברים על דברים טכניים מאוד כמו מה צריך להופיע בתוך החוזה, ולא איך עובד תהליך ניסוח החוזה.

מנגד, יש הרבה הסכמים שאפשר למצוא בחיפוש בגוגל או לקנות בצורה של חבילת הסכמים. אני, בדרך הכלל, עובד בצורה שמתוארת כאן ולא מחזיק Template אלא למקרים מאוד ספציפיים, בהם יש סוג קבוע של עסקה שחוזרת על עצמה בדיוק (נניח, מכירה של גבינה צהובה).

הבנת הצרכים. בשלב הראשון של כתיבת ההסכם צריך להבין את הצרכים של כל הצדדים. אם אתה עורך דין ומייצג צד אחד בהסכם, כדאי מאוד שתבין גם את הצד השני כדי לראות מהם הסעיפים הרלוונטיים. במצב כזה, הולכים ומחפשים פסקי דין בתחום שמצביעים על סכסוכים שצצו בין אנשים שהתקשרו בצורה דומה. לדוגמא, אם אתה מכין הסכם לפיתוח אתרי אינטרנט, כדאי מאוד ללכת ולחפש פסקי דין כמו תא”מ 33059-12-11 מיטב נ’ דרורי (בו אני ייצגתי), או תאמ 56282-11-10 שתיוי נ’ ארגון יוצאי דמשק. אחרי שהבנו את המקור לסכסוכים הרלוונטיים, ומצאנו מה חשוב לנו, אנחנו צריכים לעבור לשלב הבא.

פירוק תהליכים. השלב השני הוא שלב פירוק התהליכים. כלומר, צריך לשבת ולצייר על לוח ציר זמנים שבו יש פעולות שכל אחד מהצדדים עושה. ואז, בעצם, להבין האם לכל אחת מהפעולות יש תאריך קבוע, יש זמן שנדרש לה, או שהיא תלויה במשהו שהצד השני עושה. אם יש פעולות שתלויות בצד שלישי (כלומר מישהו שאינו צד לחוזה), צריך להבין את זה, ולהכניס גם את הסיכונים הרלוונטיים שם. ברגע שיש ציר זמן, אנחנו יכולים להמשיך הלאה ולהתחיל להבין מה צריך לעשות.

בדיקת הרגולציה הרלוונטית. אחרי שפירקנו את התהליכים והבנו את השלבים הרלוונטיים, צריך ללכת ולקרוא את ספר החוקים. צריך לבדוק האם יש הגבלות על סוג ההתקשרות. לדוגמא, אם אתה כותב תנאי שימוש ומדיניות פרטיות לאתר מכירות של טלפונים סלולריים, כדאי לקרוא את הוראות חוק הגנת הצרכן על החזרת מוצרים וביטולי עסקה. אם אתה כותב הסכם למתן שירותי קידום אתרים, אתה צריך להבין מה ההגבלות על אי-תחרות בחוק ובפסיקה (עא 6601/96 AES נ’ סער), מה ההגבלות על הבטחה להצלחה ומה ההגבלות על מתן שירותים אישיים.

קריאת הסכמים דומים. לא להעתיק. השלב הבא הוא הלימוד. אחרי שקראת והבנת את התשתית המשפטית והעובדתית להסכם, לך וצפה מה אחרים עשו. כלומר לא להעתיק, אבל כן להסתכל ולראות איך אחרים מנסחים פתרונות לבעיה שאתה רוצה לפתור. הסיבה לכך היא כדי ללמוד מאחרים, ולהבין מה סוג והיקף הטעויות שלהם. יחד עם כל זה, הדבר הכי חשוב הוא לא להעתיק: העתקה של מסמך משפטי, כמו הסכם או כתב טענות, יכול להיות הפרה של זכויות יוצרים (א 8034/06 גולדהמר נ’ סגל)

יצירת שלד. עד כאן, עוד לא נכתבה אות אחת בהסכם, אך רוב העבודה כבר כמעט בוצעה. לאחר הלימוד, ההבנה והסקת המסקנות, אני עובר בדרך כלל לשלב יצירת השלד. בשלב הזה אני מכניס את כותרות הסעיפים והסבר בשפה פשוטה של מה צריך. שלד טוב של הסכם, כמו שלד של בניין, צריך לענות על כל הצרכים ולהיות ברור מספיק כדי להבין מה רוצים ממנו. היתרון בלהראות ללקוח שלד של הסכם ולקבל הערות על השלד הוא שאחר כך לא תשכח כלום, ושתהיה בטוח שאתה יודע גם מה מכוסה ומה לא.

הכנסת תוכן לשלד. השלב שאמור להראות הכי רציני והכי מסובך הוא הכתיבה עצמה. אבל, אני גיליתי שכשאני עובד לפי המדריך שכתבתי למעלה, כתיבת הסכם לוקחת כ30% פחות מאשר אם היה בא אליי אדם ואומר “אני צריך הסכם X” ופשוט כותב הסכם בלי לשאול אותו, מתאים את הדברים, ומתחיל פינג-פונג איתו. כלומר, אחרי שיש לנו שלד, אנחנו הולכים ומכניסים תוכן לכל סעיף.

הסכמים כאלו יטו להיות קצרים יותר. הסיבה? בעצם, כשעובדים לפי שלד ומייצרים משהו מותאם אישית לנסיבות, הוא עשוי לקחת הרבה פחות מאשר הסכם שמצאנו באינטרנט או הסכם מוכן מראש (Template). הסיבה היא שTemplate נועד לכסות הרבה, ולכן הוא מכיל הרבה סעיפים שלא רלוונטיים, ושהוא גם מיועד למקרים שלא ממש מתאימים. לכן, למרות שעבדנו הרבה יותר, צריך לעבור שוב על ההסכמים של האחרים, ולראות אולי משהו שאחרים כן הכניסו מתאים ופשוט שכחנו.

קצר זה טוב. בהסכמים צריך לזכור: קצר זה טוב. כשהסכם מגיע לבית המשפט השופט צריך לקרוא ולהבין מהי “כוונת הצדדים”. כלומר, מה האנשים רצו. עכשיו, אם הסכם למכירה של גבינה צהובה הוא 30 עמודים, זה לא ממש כדאי ולא ברור. הסכם קצר, שמנוסח טוב, שווה הרבה יותר מאשר הסכם של 30 עמודים שיהיה מנוסח בצורה עמומה שלא מסבירה מה המהות של ההתקשרות.